הכרעת דין בתיק תת"ע 4416-05-10

כנגד הנאשם הוגש כתב אישום לפיו ביום 28.1.10 בשעה 15:52 ברחוב אבא חושי בחיפה נהג ברכב ובאותה עת השתמש בטלפון הנייד שלא באמצעות מיקרופון המתוקן ברכב.

הנאשם כפר בעובדות כתב האישום וטען שלא דיבר בטלפון הנייד במהלך הנהיגה.

להוכחת עובדות כתב האישום העידה המאשימה את שני השוטרים אשר נכחו באירוע, את השוטר מר עבוד נאיף, ואת השוטרת גב' יהודית אסולין.

השוטר עבוד נאיף אשר ערך את הדו"ח, חזר על האמור בדו"ח הנסיבות שנערך על ידו בעת רישום הדו"ח לנאשם, שם ציין כי הנאשם היה לבד ברכב, הגיע בנסיעה מכיוון כללי חורב לכיוון כללי דניה. השוטר עמד לצורך אכיפת חוקי תנועה ברחוב אבא חושי מול בית מס' 11, הנאשם נסע בנתיב הימני מבין שני הנתיבים שבדרך, והוא (השוטר) הבחין בבירור שהנאשם מחזיק בידו השמאלית מכשיר טלפון נייד הצמוד לאוזן שמאל שלו. עוד מציין השוטר, כי הבחין בתנועות שפתיים של הנאשם. הוא נסע אחרי הנאשם כשהוא עדיין בנתיב הימני, וכאשר נסע אחריו, הבחין שוב בנאשם משוחח בטלפון הנייד. עוד הודגש בדו"ח, כי הראות באותה עת הייתה ראות טובה, הוא סימן לנאשם לעצור בצד, הנאשם נעצר, הוסברה לו מהות העבירה והוא טען שלא דיבר בטל' הנייד.

השוטרת יהודית אסולין הבהירה, כי ערכה את החלק השני של דו"ח הנסיבות מהמילים: "בהיותי באכיפה יחד עם השוטר". היא חזרה על האמור בדו"ח הנסיבות והבהירה, כי כל האמור בו אמת ומשקף נכונה את התרחשות האירוע. עם זאת, ציינה, כי תגובת הנאשם שנרשמה בדו"ח לא נאמרה בנוכחותה ולא נרשמה בכתב ידה.

בדו"ח הנסיבות ציינה השוטרת אסולין, כי בהיותה באכיפה ביחד עם השוטר עבוד נאיף, ברחוב אבא חושי 11, הבחינה בנאשם כשהוא לבד ברכב, מחזיק בידו השמאלית, צמוד לאוזן השמאלית, מכשיר טלפון נייד ומשוחח תוך כדי נהיגה. היא אף ציינה, כי הבחינה בצבע הטלפון הנייד שהנאשם החזיק בידו. לדבריה, צבעו היה שחור. היא ושותפה נסעו אחרי הנאשם ועצרו אותו בצד הדרך.

הנאשם העיד בעצמו והעיד שני עדים להגנתו, את אחיו, וכן העיד את נציגת חב' אורנג', באמצעותה הגיש מסמכים שונים, אליהם אתייחס בהמשך.

הנאשם העיד בחקירה הראשית שבתאריך נשוא כתב האישום, נסע לכיוון היציאה מחיפה בדרכו לטיול לים המלח. לפני הנסיעה, התקשר לאחיו על מנת שיכין ציוד לצורך הטיול, הוא השאיר לאחיו הודעה, לאחר פרק זמן קצר 'חזר אליו' אחיו, והשאיר לו הודעה. באותה עת, מציין הנאשם שהוא היה עדיין בביתו, מעמיס את הציוד על הרכב. לדבריו, שם את הטלפון הנייד לידו ברכב ויצא לדרכו. לדבריו, לקח את הטלפון הנייד כיוון שיצא לטיול, אך כפר בכך שדיבר במהלך הנסיעה.

כאשר התקרב לצומת איינשטיין, הבחין בניידת מאחוריו. השוטר כרז לו לעצור בצד, הוא לא הבין למה, המשיך בנסיעה וכאשר היה מקום בטוח לעצור, עצר בצד הדרך. השוטר פנה אליו ושאל אותו מדוע הוא מדבר בטלפון הנייד במהלך הנסיעה, הנאשם הגיב בהכחשה ואמר שלא דיבר בטלפון הנייד ולטענתו אף הראה לשוטר את הטלפון הנייד אך השוטר פנה לרשום את הדו"ח.

אחיו של הנאשם, מר יוחאי דביר, העיד להגנתו, ובאמצעותו הוגש דו"ח בעניין שיחות שיצאו ממכשיר השייך לפי הנטען לעד, אל מכשיר הטל' הנייד של הנאשם. כמו כן, העיד הנאשם להגנתו את נציגת חברת אורנג' הגברת ניקול קראו, והגיש באמצעותה  דו"ח איכון, שתי מפות, וכן פלט בעניין השיחות הנכנסות והיוצאות ממכשיר טל' הנייד, שנטען לגביו שהוא זה שהיה ברשות הנאשם אותה עת.

דיון והכרעה

אין מחלוקת עובדתית שבעת שנסע במקום ובשעה הנקובים בכתב האישום היה  ברשות הנאשם מכשיר טלפון נייד.

השאלה שבה עלי להכריע היא באם עשה הנאשם שימוש בטל' נייד בעת שנהג ברכב, אם לאו. הכרעה זו מיוסדת מטבע הדברים על מהימנות גרסאות הצדדים שהעידו בפני. הראיות הטכניות הנוספות שסיפק הנאשם, בדמות, דו"ח האיכון והמפות, מהוות 'תוספת ראייתית' לגרסתו, תוספת שעל טיבה אעמוד בהמשך הדברים, אך נוכח גרסת הנאשם, אין בה - כשהיא עומדת בפני עצמה - כדי להוות תשובה ניצחת לשאלה שבמחלוקת.

אקדים אחרית לראשית ואבהיר, כי בחנתי את עדויות השוטרים על רקע מכלול הראיות שבפניי, ונחה דעתי כי בכל הנוגע לאירוע המתואר על ידי השוטרים בדוח הנסיבות שערכו (ת/1) ביחס לביצוע העבירה, העדויות שמסרו בפני בית המשפט, מהימנות בעיני ומשקפות את התרחשות האירוע הלכה ולמעשה, להלן אנמק קביעתי זו.

השוטר מר עבוד נאיף העיד בצורה עניינית, תיאר את האירוע, הבהיר כי נשלח לאזור והתמקם במקום שבחר מבלי שמקום זה נקבע מראש. עוד הבהיר, כי העבירה נצפתה ברחוב אבא חושי 11 כאשר הנאשם מחזיק בידו השמאלית טלפון נייד צמוד לאוזן, הוא קרא לנאשם במערכת הכריזה, אחרי צומת הרחובות איינשטיין ואבא חושי. השוטר הבהיר בהגינותו, כי לא ציין את המיקום בו ראה בפעם השנייה את הנאשם משוחח שוב בטלפון הנייד, כיוון שהפעם הראשונה בה הבחין בנאשם מבצע את העבירה, הייתה ברחוב אבא חושי 11 וכך ציין בדו"ח. השוטר הבהיר, כי מדובר בטלפון נייד בצבע שחור. עדותו של השוטר הותירה עליי רושם מהימן, היא לא נסתרה ולא הופרכה.

טוען הסניגור כי בשל חילופי הדברים בין השוטר לבין הנאשם - דין ודברים שהוקלט ע"י הנאשם ותומלל על ידו (ראה נ/3) - יש לקבוע כי קיים כירסום מהותי במהימנות עדותו של השוטר. אין בידי לקבל טענה זו, ההיפך מכך, סבורני כי דווקא מנ/3 למדים אנו על התנהלותו הראויה וההגונה של השוטר מחד, ועל התנהלות לא ראויה בלשון המעטה של הנאשם, מאידך.

התמליל נ/3, משקף הקלטת שיחה יזומה של הנאשם עם השוטר אשר מטעמים השמורים עימו בחר מיד עם ירידתו מהרכב, ועוד טרם שמע מהי הסיבה שבגינה התבקש ע"י השוטרים לעצור בצד הדרך, להקליט את השוטר.

עיון בתמליל מלמד שגם לפי גרסת הנאשם, השוטר נאיף רשם את הדו"ח והקריא אותו. תוך כדי דברים אלה, הנאשם שאל את השוטר שאלות שונות, כמו למשל, איזה סוג טלפון הוא השתמש, ומעיון בתוכן השיחה, ולאור התנהלותו הווכחנית של הנאשם במהלך השיחה, התרשמותו של בית המשפט היא, שהנאשם ביקש לשבש את עבודת השוטר, וניסה לחלץ מפיו אמירה כלשהי שתשרת את ענייניו. כך למשל פונה השוטר ומבקש מהנאשם, תוך כדי רישום הדו"ח: "אדוני, אדוני אדוני... אתה יכול..." והנאשם ממשיך בשלו תוך שהוא פונה לשוטר: "אתה... שאני דיברתי עם הטלפון צמוד לאוזן שמאל?".

הנאשם ניסה להכתיב לשוטר מה לכתוב בדו"ח, וכיצד לנהל את האירוע, תוך שהוא מתנה את חתימתו על הדו"ח ברישום מספר הטלפון הנייד. השוטר הבהיר לנאשם, כי רשם את כפירתו במילים: "לא דיברתי". למרות זאת, הנאשם המשיך להתווכח עם השוטר, ואמר לו שהוא מסרב לחתום ואף איים עליו: "תקשיב... לא, אני לא מסרב לחתום ואני אקח אותך לעדות על זה שלא רצית לרשום את מה ש... אתה מסרב לתת לי לרשום בדברי הנהג".